לקראת הצבעה בכנסת על הצעת "חוק אנרגיה מתחדשת" ביום א' הקרוב יצא לדרך מסע יחצ"ני באמצעי התקשורת השונים. העיתון גלובס פרסם את הידיעה "דו"ח חדש קובע: השקעה באנרגיה מתחדשת תניב למשק הישראלי 10 מיליארד שקל ותיצור אלפי מקומות עבודה". הדו"ח, יוזמה של ארגון הסביבה העולמי גרינפיס בישראל, נערך ע"י "מומחים" הסמוכים על שולחן הארגון ושימש כבסיס תועמלני להצעת חוק של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין ואופיר פינס-פז, יוזמה המגובה על ידי הפגזת אימיילים לכל חברי הכנסת מטעם האירגון.
בחינת הכדאיות הכלכלית כותבים בגלובס: "מוכיחה" רווח נקי למשק הישראלי כתוצאה מיישום חוק "אנרגיה מתחדשת". החוק של גרינפיס מגדיר יעדי מינימום ליישום אנרגיה מתחדשת בהיקף של לפחות 20% עד 2030. ביום ראשון הקרוב צפויה ועדת השרים לחקיקה להצביע על החוק, אשר הוגש ע"י חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין ואופיר פינס-פז. ההצעה של גרינפיס מבקשת לעגן בחקיקה יעדי מינימום של אנרגיה מתחדשת, לוחות זמנים, תמריצים כלכליים ותעריף ירוק מיוחד שישולם לצרכנים שהופכים ליצרנים.
מספרים שבעיתות שפע כולם קופצים למים אולם בעת השפל רואים מי נכנס לשחות ללא בגד ים... כך גם באנרגיה ירוקה.
אין ייתרון כלכלי אמיתי ל"אנרגיה ירוקה" וטרם הוקמה תעשייה שמסוגלת להתחרות בשוק הגז והנפט על בסיס כדאיות כלכלית. הגופים העוסקים בנושא מקדמים "שלום ירוק", "חברתיות ירוקה" והפחדות על "שינויי אקלים", ומשתמשים בחתולי היחצ"נות השמנים החיים סביב לצלחת של משלם המיסים הנבזז והמדוכא.
ליוזמות רווחיות באמת, כמו אנרגיה אמינה ושופעת במחיר סביר - יש ויהיו מספיק השקעות של גורמים פרטיים המוכנים לסכן את כספם ומסתמכים על נסיון וידע אמיתיים. (אגב עונש ראוי לחברי הכנסת חנין, פינס והורוביץ יהיה בהשקעת כל הונם האישי במיזמים שאותם הם יקדמו בעזרת כספי משלם המיסים - ואז לבטל את הסובסידיה שמופיעה במגוון דרכים שונות ומשונות בחוק).
אם הממשלה היתה מושכת ידיה משוק האנרגיה - מבטלת את 60% המס על הדלק ( בקרוב 100%) ומצד שני את הסובסידיות ליוזמות מופרכות היינו מגלים באמת מה שווים כל הדיבורים על שיגשוג כלכלי ירוק. האמת היא שמדובר בעיכוב שגשגוג על ידי מיסוי פעילות יצרנית על מנת לסבסד פעילות בלתי יצרנית (אך בעלת פרופיל יחצ"ני גבוה). ולכן, אין כמו יום ראשון הקרוב, היום בו יעלו שוב מחירי הבנזין לשיא חדש של מס על האנרגיה והיצרנים המניעים את גלגלי המשק בכדי לדון בחוק שיאשר בזיזה נוספת שלהם באמצעות תעמולת ה"אנרגיה הירוקה".
ידידינו יעקב ענה גם הוא באופן ראוי למאמר בבלוג "קו ישר" - כאן.
בחינת הכדאיות הכלכלית כותבים בגלובס: "מוכיחה" רווח נקי למשק הישראלי כתוצאה מיישום חוק "אנרגיה מתחדשת". החוק של גרינפיס מגדיר יעדי מינימום ליישום אנרגיה מתחדשת בהיקף של לפחות 20% עד 2030. ביום ראשון הקרוב צפויה ועדת השרים לחקיקה להצביע על החוק, אשר הוגש ע"י חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין ואופיר פינס-פז. ההצעה של גרינפיס מבקשת לעגן בחקיקה יעדי מינימום של אנרגיה מתחדשת, לוחות זמנים, תמריצים כלכליים ותעריף ירוק מיוחד שישולם לצרכנים שהופכים ליצרנים.
מספרים שבעיתות שפע כולם קופצים למים אולם בעת השפל רואים מי נכנס לשחות ללא בגד ים... כך גם באנרגיה ירוקה.
אין ייתרון כלכלי אמיתי ל"אנרגיה ירוקה" וטרם הוקמה תעשייה שמסוגלת להתחרות בשוק הגז והנפט על בסיס כדאיות כלכלית. הגופים העוסקים בנושא מקדמים "שלום ירוק", "חברתיות ירוקה" והפחדות על "שינויי אקלים", ומשתמשים בחתולי היחצ"נות השמנים החיים סביב לצלחת של משלם המיסים הנבזז והמדוכא.
ליוזמות רווחיות באמת, כמו אנרגיה אמינה ושופעת במחיר סביר - יש ויהיו מספיק השקעות של גורמים פרטיים המוכנים לסכן את כספם ומסתמכים על נסיון וידע אמיתיים. (אגב עונש ראוי לחברי הכנסת חנין, פינס והורוביץ יהיה בהשקעת כל הונם האישי במיזמים שאותם הם יקדמו בעזרת כספי משלם המיסים - ואז לבטל את הסובסידיה שמופיעה במגוון דרכים שונות ומשונות בחוק).
אם הממשלה היתה מושכת ידיה משוק האנרגיה - מבטלת את 60% המס על הדלק ( בקרוב 100%) ומצד שני את הסובסידיות ליוזמות מופרכות היינו מגלים באמת מה שווים כל הדיבורים על שיגשוג כלכלי ירוק. האמת היא שמדובר בעיכוב שגשגוג על ידי מיסוי פעילות יצרנית על מנת לסבסד פעילות בלתי יצרנית (אך בעלת פרופיל יחצ"ני גבוה). ולכן, אין כמו יום ראשון הקרוב, היום בו יעלו שוב מחירי הבנזין לשיא חדש של מס על האנרגיה והיצרנים המניעים את גלגלי המשק בכדי לדון בחוק שיאשר בזיזה נוספת שלהם באמצעות תעמולת ה"אנרגיה הירוקה".
ידידינו יעקב ענה גם הוא באופן ראוי למאמר בבלוג "קו ישר" - כאן.
בקישור התמונה ראיון עם ד"ר ירון ברוק ואלכס אפשטיין ממכון איין ראנד בנושא מדיניות האנרגיה של אובמה - 17 דקות בפיג'מה מדיה TV
יש שופטים בירושלים ויש בארה"ב
אנכי 28 במאי 2009
בתי המשפט ומוסדות השלטון בישראל מתנהלים בספירה המנותקת לעיתים מן המציאות בה אנו חיים ואין הדבר נובע מעקרונות נעלים של הגנה על זכויות האדם אלא מניתוק הרה אסון בין מערכת המשפט לעקרונות אלו. בארה"ב התקבלו שתי פסיקות מאד רלוונטיות לקיומינו כאן, האחרונה שבהן אתמול, האם נלמד מהן משהו?
במכתב שכתב אוריה באר, והופיע בחדשות בן עזר הוא כותב על פרשת דמינוק: בשנת 1993, ולאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי ברצח יהודים במחנה המוות סוביבור, זיכה אותו בית המשפט העליון ושילח אותו לחופשי. צר לי על הצדקנות המשפטית והליברליות המוגזמת שגילו השופטים.
המשך קריאה...
חדוות המתמטיקה ונפלאות התבונה
מאת זאב גלילי פורסם במקור באתרו "היגיון בשיגעון" 21 במאי, 2009
נתמזל מזלי ובעת לימודיי בתיכון זכיתי במורה למתמטיקה שהוא מן המורים המטביעים חותמם על כל חייך. זה היה אלכסנדר בראלי" שהיה אז להערכתי בשנות החמישים לחייו. הוא עלה מרוסיה, כנראה בסוף שנות העשרים, לאחר שקנה לעצמו מעמד של מלומד בולט בתחום המתמטיקה והפיסיקה. בין היתר חקר שם את מעוף הבומראנג, כלי הנשק המופלא של ילידי אוסטרליה. (בתמונה: אלכסנדר בראלי בתקופה בה למדתי אצלו - באדיבות בנו קדמה בראלי)
תכונתו של הבומראנג שהוא חוזר למשלחו אם לא פגע במטרה. בראלי המשיך במחקר גם כאן בארץ ובאחד הניסויים פגע הבומראנג בסנטרו והותיר בו צלקת עמוקה. הסיפור הזה פורסם בשעתו בירחון "הטכנאי הצעיר" שכנער חובב מדע הייתי מקוראיו המכורים.בראלי ניסה להתקבל כמרצה בטכניון, אך משרות לא היו אז בשפע ובלית ברירה הפך להיות מורה למתמטיקה, לפיסיקה ולשירטוט בכמה בתי ספר תיכוניים ומקצועיים. שם פגשתי בו והתקופה בה למדתי תורה מפיו לא תשכח ממני.
המשך קריאה...
"פגיעה בעובדים"
מאת: יעקב ר. 28 במאי 2009 פורסם במקור בבלוג אתר קו ישר.
"פגיעה בעובדים" זועיקם החברתיים, כל פעם שיש צורך בקיצוצים. אכן יש פגיעה בעובדים לפעמים. ככה הם החיים. יש פגיעה בכל אחד, איש אינו חסין בפני עליות וירידות. (ולא רק בתחום הכלכלה...). ה"חברתיים" בישראל אוהבים להביא את המהלכים האחרונים בארה"ב כדוגמא למה שאנו צריכים לעשות בישראל... הם לא מביאים לנו את זימבאבוואה או ארגנטינה לדוגמה למרות שדוגמאות אלו מתאימות יותר לישראל.
ראינו לאחרונה (וגם הרבה פעמים לפני זה) את המשמעות של משבר כלכלי. משבר כלכלי פירושו פחות פעילות עסקית, פחות מכירות של כל דבר, פחות השקעות ועסקים חדשים, פחות ייצוא ויבוא ופחות עבודה. כל העצמאיים, קטנים כגדולים, סובלים קשה במשבר, הכנסתם מצטמצמת בהרבה, חלקם נקלעים להפסדים ופשיטות רגל. גם העובדים השכירים במגזר הפרטי סובלים, חלקם מפוטרים, חלקם יורדים ל 4 ימי עבודה בשבוע עם קיצוץ של 20% בשכר, חלקם "רק" מפסידים שעות נוספות - גם כן קיצוץ בשכר בפועל, וחלקם אינם מצליחים למצוא עבודה כלל.
המשך קריאה...
להחזיק אצבעות להמשך המיתון
מאת: אורי רדלר 25 במאי 2009 פורסם לראשונה בקפיטליסט היומי
הידיעות המעודדות על ראשיתה של היחלצות מהמיתון הולכות ופושטות. יש משקיעים וכלכלנים מוצאים עידוד בנתונים המצביעים על האטה בקצב ההדרדרות, ואפילו כמה מהמומחים זעופי הגבינים מוצאים שאפשר כי נתחיל להיחלץ מבור השפל העמוק בשנה הבאה או אפילו לקראת סוף השנה הזו. הידיעות המעודדות האלו, אם יש בהן אמת, הן ידיעות קשות, רעות ומרות, שכן הן מבשרות על משהו גרוע בהרבה בעתיד הקרוב. החזיקו אצבעות למיתון.
המשבר הכלכלי החמור בו אנו נתונים — רוב המומחים מסכימים כי הוא החמור ביותר בעשרות השנים האחרונות — נוהל על־ידי ממשלות העולם על בסיס שתי הנחות עיקריות: א. מדובר במשבר כספי. ב. ולכן, יש לטפל בו באמצעים כספיים.
בפרוץ המשבר נראתה הבעיה לרבים עניין פיננסי גרידא. ראייה זו הייתה טבעית, שכן הבעיות המוחשיות, הניראוֹת והמיידיות ביותר היו כספיות: בנקים ומוסדות פיננסיים נהגו הפקרות והשקיעו ב‘מכשירים פיננסיים‘ ולכן עמדו על עברי פי־פחת כלכלי. כתוצאה מכך, בחרו מוסדות אלו להפסיק להלוות כספים ומצב זה — מחנק האשראי — הוביל לצמצום האשראי לחברות, עסקים ופרטים ומכאן לצמצום בייצור ובצריכה. לא מפליא, מכאן, שמצב זה נראה לקובעי המדיניות ברחבי העולם כאסון החמור ביותר וככזה שיש להתמודד עמו באמצעות הזרמה מאסיבית של אשראי לשווקים — חלקו דרך יוזמות ממשלתיות (מה שמכונה אמצעים פיסקליים) וחלקו דרך הזרמת כסף לגורמים הפיננסיים המתמוטטים.
המשך קריאה...
אובמה ותנ"ך האידיוטים
מאת: אורי רדלר 22 במאי 2009 פורסם באתרו האונה
אחד האירועים המקסימים והמופלאים של השבועות האחרונים התרחש בפסגת האמריקות שנערכה באחרונה, כאשר הדיקטטור הוונצואלי הוגו צ'אבס הגיש בחגיגיות לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, עותק של הספר "העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית," פרי עטו של אדוארדו גאליאנו. הספר, שלו ימלאו בעוד שנתיים ארבעים שנה, הוא התמרמרות ארוכת נגן של גאליאנו, מרקסיסט בן אורוגוואי, על הניצול של המערב, שיגרום לכך — כך הוא טען ב-1971 — שהפער בין המערב לאמריקה הלטינית ואסיה ילך ויגדל. ערימת השטויות הזו הופרכה על־ידי מציאות, אך לתהילת עולם היא זכתה כאשר כותבי הספר "המדריך לאידיוט המושלם באמריקה הלטינית" הקדישו פרק שלם להפרכת הטיעונים בו, והעניקו לו את הכינוי המוצדק: "התנ"ך של האידיוטים."
המשך קריאה...
ראינו לאחרונה (וגם הרבה פעמים לפני זה) את המשמעות של משבר כלכלי. משבר כלכלי פירושו פחות פעילות עסקית, פחות מכירות של כל דבר, פחות השקעות ועסקים חדשים, פחות ייצוא ויבוא ופחות עבודה. כל העצמאיים, קטנים כגדולים, סובלים קשה במשבר, הכנסתם מצטמצמת בהרבה, חלקם נקלעים להפסדים ופשיטות רגל. גם העובדים השכירים במגזר הפרטי סובלים, חלקם מפוטרים, חלקם יורדים ל 4 ימי עבודה בשבוע עם קיצוץ של 20% בשכר, חלקם "רק" מפסידים שעות נוספות - גם כן קיצוץ בשכר בפועל, וחלקם אינם מצליחים למצוא עבודה כלל.
המשך קריאה...
להחזיק אצבעות להמשך המיתון
מאת: אורי רדלר 25 במאי 2009 פורסם לראשונה בקפיטליסט היומי
הידיעות המעודדות על ראשיתה של היחלצות מהמיתון הולכות ופושטות. יש משקיעים וכלכלנים מוצאים עידוד בנתונים המצביעים על האטה בקצב ההדרדרות, ואפילו כמה מהמומחים זעופי הגבינים מוצאים שאפשר כי נתחיל להיחלץ מבור השפל העמוק בשנה הבאה או אפילו לקראת סוף השנה הזו. הידיעות המעודדות האלו, אם יש בהן אמת, הן ידיעות קשות, רעות ומרות, שכן הן מבשרות על משהו גרוע בהרבה בעתיד הקרוב. החזיקו אצבעות למיתון.
המשבר הכלכלי החמור בו אנו נתונים — רוב המומחים מסכימים כי הוא החמור ביותר בעשרות השנים האחרונות — נוהל על־ידי ממשלות העולם על בסיס שתי הנחות עיקריות: א. מדובר במשבר כספי. ב. ולכן, יש לטפל בו באמצעים כספיים.
בפרוץ המשבר נראתה הבעיה לרבים עניין פיננסי גרידא. ראייה זו הייתה טבעית, שכן הבעיות המוחשיות, הניראוֹת והמיידיות ביותר היו כספיות: בנקים ומוסדות פיננסיים נהגו הפקרות והשקיעו ב‘מכשירים פיננסיים‘ ולכן עמדו על עברי פי־פחת כלכלי. כתוצאה מכך, בחרו מוסדות אלו להפסיק להלוות כספים ומצב זה — מחנק האשראי — הוביל לצמצום האשראי לחברות, עסקים ופרטים ומכאן לצמצום בייצור ובצריכה. לא מפליא, מכאן, שמצב זה נראה לקובעי המדיניות ברחבי העולם כאסון החמור ביותר וככזה שיש להתמודד עמו באמצעות הזרמה מאסיבית של אשראי לשווקים — חלקו דרך יוזמות ממשלתיות (מה שמכונה אמצעים פיסקליים) וחלקו דרך הזרמת כסף לגורמים הפיננסיים המתמוטטים.
המשך קריאה...
אובמה ותנ"ך האידיוטים
מאת: אורי רדלר 22 במאי 2009 פורסם באתרו האונה
אחד האירועים המקסימים והמופלאים של השבועות האחרונים התרחש בפסגת האמריקות שנערכה באחרונה, כאשר הדיקטטור הוונצואלי הוגו צ'אבס הגיש בחגיגיות לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, עותק של הספר "העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית," פרי עטו של אדוארדו גאליאנו. הספר, שלו ימלאו בעוד שנתיים ארבעים שנה, הוא התמרמרות ארוכת נגן של גאליאנו, מרקסיסט בן אורוגוואי, על הניצול של המערב, שיגרום לכך — כך הוא טען ב-1971 — שהפער בין המערב לאמריקה הלטינית ואסיה ילך ויגדל. ערימת השטויות הזו הופרכה על־ידי מציאות, אך לתהילת עולם היא זכתה כאשר כותבי הספר "המדריך לאידיוט המושלם באמריקה הלטינית" הקדישו פרק שלם להפרכת הטיעונים בו, והעניקו לו את הכינוי המוצדק: "התנ"ך של האידיוטים."
המשך קריאה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה